ניכו לכם מהמשכורת "קנס" או "נזק"?
כנראה שזה לא חוקי — והכסף חוזר

״ירדו לך 800 שקל על הנזק לרכב.״ ״קיזזנו חוסר בקופה.״ ״יש קנס על איחורים.״ שורות כאלה מופיעות בתלושים של אלפי עובדים — וברובן מדובר בניכויים בלתי חוקיים שניתן לתבוע חזרה, בצירוף ריבית והצמדה, עד 7 שנים אחורה. חוק הגנת השכר לא משאיר את זה לפרשנות: סעיף 25 קובע רשימה סגורה של מה שמותר לנכות, וכל השאר אסור. במדריך הזה תמצאו את הרשימה המלאה, את המבחנים שקבע בית הדין הארצי בפסיקה עדכנית — כולל מתי ניכוי דווקא כן יעמוד — ומה עושים צעד-צעד כשמגלים ניכוי אסור.

מה קובע סעיף 25(א): רשימה סגורה של ניכויים מותרים

סעיף 25(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, בנוי כאיסור גורף עם רשימת חריגים. בית הדין הארצי ניסח זאת במפורש בע"ע 2391-03-22 דן חברה לתחבורה ציבורית – הסתדרות העובדים הלאומית (16.11.2022): "על מעסיק חל איסור לבצע ניכויים משכרו של העובד פרט לרכיבים המנויים בסעיפי המשנה לסעיף". כלומר — רשימה סגורה. ניכוי שאינו נכנס לאחד הסעיפים, בלתי חוקי, גם אם המעסיק "הודיע" עליו מראש וגם אם הוא רשום בתלוש בשורה מסודרת.

אלו הניכויים היחידים שהחוק מתיר, וכל אחד מהם בתנאים משלו:

שימו לב מה לא נמצא ברשימה: "נזק", "חוסר בקופה", "פיקדון ציוד", "השתתפות בביגוד", "קנס איחורים" מחוזה אישי. כל אלה נדונים בהמשך — ורובם נפסלים בבתי הדין שוב ושוב. כדי לזהות אותם צריך קודם כל לדעת איך קוראים תלוש שכר ולעבור שורה-שורה על חלק הניכויים.

"חוב על פי התחייבות בכתב" — הפרשנות המצמצמת של הפסיקה

הפתח שמעסיקים מנסים להיכנס דרכו הכי הרבה הוא סעיף 25(א)(6): ניכוי "חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעסיק". הפסיקה סגרה את הפתח הזה כמעט לחלוטין. עוד בעניין עמנואל – שופרסל (ע"ע נד/3-101, 1995) נקבע כי "חוב" לעניין זה הוא סכום קצוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלוקת — והלכה זו אושררה לאחרונה בע"ע 63241-09-24 גהאנמא – פלאפון תקשורת (11.05.2025), במילים שכדאי לכל מעסיק לקרוא:

"לא יעלה על הדעת כי יאפשר המחוקק למעביד לעשות דין לעצמו להחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב ומדוע חייב, ולנכות כל סכום משכרו, כישר בעיניו. אלא על מעביד הסבור כי נותרו 'יתרות-חוב' שחב לו העובד, להתכבד ולהגיש תביעה נגדית... ולהוכיח את טענתו".

ובאותו פסק דין נקבע גם מי צריך להוכיח: "הנטל להוכיח את חוקיות הניכוי – היינו כי עסקינן ב'חוב' כהגדרתו בפסיקה – מוטל על המעסיק". שלושה תנאים מצטברים, וחסר אחד מהם — הניכוי בלתי חוקי:

• קצוב — סכום ברור וידוע מראש, לא "לפי הערכת המעסיק".
• מוכח — יש ראיה קונקרטית לקיומו ולשיעורו, שתועדה בזמן אמת.
• מעוגן בהתחייבות בכתב — מסמך שהעובד היה מודע לו והסכים לו.

חשוב לדייק גם לכיוון השני: בע"ע 11801-02-23 מוקד אמון-סביון – ראובן נח (15.05.2024) אישר בית הדין הארצי ניכוי השתתפות עצמית בגין נזק לרכב סיור, משום שמדובר היה בסכום קצוב שננקב מפורשות בהסכם העבודה. שם נקבע כי העובד "היה מודע להוראת הקיזוז בהסכם העבודה והסכים לה, גם אם חסרה חתימתו ליד סעיף הקיזוז – חתימה שיש לה ערך ראייתי בלבד". כלומר: הוראת קיזוז מפורשת, בסכום קצוב, בחוזה חתום — עשויה לעמוד. סעיף קיזוז כללי וסתמי, סכום פתוח או חוב שנוי במחלוקת — לא.

הניכויים שנפסלים שוב ושוב: קנסות, נזקים, גרעונות ופיקדונות

בפועל, אלו סוגי הניכויים שחוזרים בתלושים — והדין לגביהם:

• "חוסר בקופה" / "חוסרים במלאי" — בעניין גהאנמא נוכה משכרו של עובד סכום מצטבר של 5,289 ש"ח בגין חוסרים במלאי. בית הדין הארצי קבע כי המעסיקה לא הציגה ראיות קונקרטיות לניכויים או הסכמה בכתב לקיומו של חוב, ולכן עליה להשיב את הסכום בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד כל ניכוי.
• "קנס משמעת" בחוזה אישי — קנס איחורים, קנס על אי-הגעה, קנס על שימוש בטלפון. סעיף 25(א)(4) מתיר קנס משמעת רק מכוח הסכם קיבוצי או חיקוק. קנס שמקורו בחוזה אישי או בהודעת מנהל — פסול.
• "פיקדון ציוד" / "פיקדון מדים" — בע"ע 19419-12-12 מודיעין אזרחי – דניס קויטמן (13.03.2016) נקבע כי העובד הוכיח לכאורה שהניכוי בגין "פיקדון ציוד" אינו נכלל בגדר הניכויים המותרים לפי סעיף 25, ודי בכך לביסוס עילת השבה — עד כדי אישור ההליך כתובענה ייצוגית.
• "נזק לרכב" / "נזק לציוד" — נזק אינו סעיף ברשימה. ניכוי בגין נזק יעמוד רק אם הוא עונה על מבחן ה"חוב": סכום קצוב שעוגן מראש בהתחייבות בכתב (כמו ההשתתפות העצמית בעניין מוקד אמון). ניכוי חד-צדדי לפי הערכת המעסיק, בלי שנשמעה עמדת העובד ובלי ראיה — פסול.
• עלות הכשרה או קורס כשהעובד עוזב "מוקדם מדי" — כאן התמונה מורכבת. בע"ע 46536-09-16 בן בטחון – גיא אורטל (24.02.2019) נדונה תניה שלפיה עובד שלא ישלים תקופת עבודה מינימלית יחויב בעלויות ההכשרה. בית הדין הארצי קבע כי "תניית פיצוי מוסכם עשויה לשרת תכלית תרופתית אמיתית, ואז אין מניעה לאוכפה" — אך אם היא כסות לתשלום בעל ממד עונשי, בית הדין רשאי להפחיתה או לבטלה. הבחינה היא פרטנית: האם הסכום משקף הוצאה אמיתית של המעסיק, והאם הוא מידתי.
• ביגוד, ארוחות ושימוש בציוד — "השתתפות בביגוד", ניכוי שווי ארוחות או "דמי שימוש" בטלפון וברכב אינם מופיעים ברשימת סעיף 25(א), ולכן בהיעדר התחייבות בכתב על סכום קצוב — דינם כדין כל ניכוי אסור.

ניכוי בגמר חשבון — סעיף 25(ב) והחריג הצר

הרגע הרגיש ביותר הוא המשכורת האחרונה. סעיף 25(ב) לחוק מתיר למעסיק לנכות משכרו האחרון של עובד שסיים לעבוד "כל יתרה של חוב" — אבל הפסיקה, מאז עניין עמנואל, פירשה גם כאן את המונח "חוב" באותה פרשנות מצמצמת: סכום קצוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלוקת. מעסיק שמנכה מהשכר האחרון "חוב" לפי חישוב חד-צדדי שלו — עלויות, נזקים, גרעונות, ימי חופשה "ביתר" שלא תועדו — פועל בניגוד לדין, והדרך הנכונה מבחינתו היא תביעה נגדית, לא עשיית דין עצמית.

נוסף על כך חלה תקרה: ניכוי חוב מוסכם מוגבל לרבע מהשכר — בכל חודש שוטף, וכך גם ביחס לשכר האחרון. ניכוי שחוצה את התקרה בלתי חוקי גם כשהחוב עצמו מוכר. ואם במעמד גמר החשבון החתימו אתכם על מסמך "היעדר תביעות" כתנאי לקבלת הכסף — כדאי לקרוא על כתב ויתור ומתי הוא בכלל תקף, כי חתימה כזו רחוקה מלחסום תביעה על ניכויים אסורים.

מה נפסק בפועל: טבלת פסיקת בית הדין הארצי

המסקנה מהטבלה חדה: ההבדל בין ניכוי שנפסל לניכוי שאושר אינו "כמה" אלא "איך" — סכום קצוב שעוגן מראש במסמך כתוב וברור עומד; חישוב חד-צדדי בדיעבד נופל.

דוגמה מספרית: כמה שווה תביעת השבה

עובד בחברת שמירה הועסק ארבע שנים בשכר חודשי ברוטו של 7,000 ש"ח. מתלושיו נוכו מדי חודש: 150 ש"ח "פיקדון ביגוד" (ללא הסכם בכתב), 80 ש"ח "קנס איחור" (מכוח חוזה אישי, בלי הסכם קיבוצי) ו-200 ש"ח "חוב" סתמי (ללא הסכם נפרד וללא פירוט).

• ניכויים בלתי חוקיים בחודש: 150 + 80 + 200 = 430 ש"ח
• בשנה: 430 × 12 = 5,160 ש"ח
• בארבע שנים: 20,640 ש"ח
• בתוספת ריבית והצמדה (כ-15% בדוגמה זו): כ-3,096 ש"ח — סך הכל כ-23,736 ש"ח

שלוש שורות קטנות בתלוש, שכל אחת מהן נראית זניחה, מצטברות לתביעה של עשרות אלפי שקלים — וכולן נשענות על הלכות ברורות: פיקדון בלי הסכם בכתב (מודיעין אזרחי), קנס מחוזה אישי (סעיף 25(א)(4)) ו"חוב" סתמי (גהאנמא).

נוכה לכם שלא כדין? הצעדים, ההלנה וההתיישנות

נקודה שרבים מפספסים: סכום שנוכה שלא כדין הוא שכר עבודה שלא שולם במועדו. משמעות הדבר היא שמעבר להשבה בצירוף ריבית והצמדה, ניכוי אסור עשוי לגרור גם פיצויי הלנת שכר לפי חוק הגנת השכר — סנקציה שנועדה בדיוק למצבים שבהם המעסיק מחזיק בכסף של העובד. בנוסף, ניכוי בניגוד לסעיף 25 הוא גם עבירה פלילית לפי החוק, וסכומים שנוכו כדין (למשל לפנסיה) חייבים לעבור ליעדם בתוך 30 יום לפי סעיף 25א — ניכוי פנסיה שנשאר בכיס המעסיק הוא הפרה חמורה בפני עצמה.

כך פועלים בפועל, צעד אחר צעד:

1. אספו את כל התלושים — עד 7 שנים אחורה. סמנו כל שורת ניכוי שאינה מס הכנסה, ביטוח לאומי או פנסיה.
2. בדקו לכל שורה: איפה ההסכמה בכתב? חוזה, נספח או מסמך חתום עם סכום קצוב. אין מסמך — הניכוי חשוד כבלתי חוקי.
3. בדקו את התקרה — גם ניכוי מוסכם מוגבל לרבע מהשכר בחודש. חשבו: שכר ברוטו × 25% מול סך הניכויים ההסכמיים.
4. רכזו טבלה חודשית — חודש, שורת הניכוי, הסכום. זו התשתית לכימות התביעה.
5. שלחו דרישה בכתב להשבת הסכומים, עם פירוט ואסמכתאות.
6. אין מענה — תביעה לבית הדין לעבודה. נטל ההוכחה לחוקיות הניכוי יהיה על המעסיק. בשלב הזה נכון להיעזר בבדיקת שכר מקצועית שממפה גם את יתר הרכיבים בתלוש — לרוב ניכוי אסור אינו ההפרה היחידה.

התיישנות: תקופת ההתיישנות היא 7 שנים, וכיוון שהעילה נולדת מחדש בכל חודש שבו בוצע ניכוי, ניתן לתבוע את כל הניכויים שבוצעו ב-7 השנים שקדמו להגשת התביעה. עובדים שממשיכים לעבוד אצל אותו מעסיק אינם צריכים להתפטר כדי לתבוע — אך כל חודש שעובר מוחק את החודש המקביל מלפני 7 שנים.

ולמעסיקים, באותה מטבע: רוצים לנכות מקדמה או חוב אמיתי? עשו זאת נכון — מסמך חתום מראש, סכום קצוב, תיעוד בזמן אמת, ולעולם לא מעבר לרבע מהשכר. כל דרך אחרת מסתיימת בהשבה, בריבית — ולעיתים בבית הדין.

שאלות נפוצות

המעסיק מנכה לי "קנס" על איחורים — זה חוקי?

כמעט תמיד לא. סעיף 25(א)(4) לחוק הגנת השכר מתיר קנס משמעת רק כשמקורו בהסכם קיבוצי או בחיקוק. קנס שנקבע בחוזה אישי, בתקנון פנימי של החברה או בהודעה של מנהל — אינו ברשימה הסגורה, ולכן הניכוי בלתי חוקי וניתן לתבוע את השבתו.

חתמתי על חוזה עבודה שיש בו סעיף קיזוז כללי. זה מכשיר כל ניכוי?

לא. הפסיקה דורשת שהחוב יהיה קצוב (סכום ברור וידוע מראש), מוכח ובלתי שנוי במחלוקת. סעיף קיזוז כללי שמאפשר למעסיק לקבוע בעצמו כמה לנכות — אינו עומד בדרישה. מנגד, כשההסכם נוקב סכום קצוב ומוגדר (למשל השתתפות עצמית בסכום נקוב), בית הדין הארצי אישר ניכוי כזה גם בלי חתימה נפרדת ליד הסעיף.

ניכו לי "חוסר בקופה" בסוף החודש. מה עושים?

זהו בדיוק המקרה שנדון בעניין גהאנמא נגד פלאפון (2025): בית הדין הארצי פסל ניכוי בגין חוסרים במלאי משום שהמעסיקה לא הציגה ראיות קונקרטיות ולא הסכמה בכתב, וחייב אותה בהשבה בצירוף ריבית והצמדה. מעסיק שסבור שהעובד חייב לו כסף צריך להגיש תביעה ולהוכיח — לא לנכות מהשכר על דעת עצמו.

עזבתי אחרי חצי שנה והמעסיק ניכה את "עלות הקורס". מותר לו?

תלוי. תניה שמחייבת עובד להחזיר עלויות הכשרה אם לא השלים תקופת עבודה מינימלית אינה פסולה אוטומטית — בית הדין בוחן אם היא משקפת הוצאה אמיתית של המעסיק ואם הסכום מידתי. תניה שהיא בפועל עונש על עצם העזיבה, או סכום מנופח שאינו תואם הוצאה ממשית, תופחת או תיפסל.

כמה מותר לנכות מהמשכורת האחרונה בגמר חשבון?

גם בסיום העסקה מותר לנכות רק יתרת חוב שהיא סכום קצוב ומוכח או בלתי שנוי במחלוקת, ובכפוף לתקרת רבע מהשכר לחוב מוסכם. "התחשבנות" חד-צדדית על נזקים, גרעונות או ימי חופשה ביתר — פסולה, והדרך של המעסיק היא תביעה נגדית.

כמה שנים אחורה אפשר לתבוע ניכויים אסורים?

7 שנים. העילה מתחדשת בכל חודש שבו בוצע ניכוי, כך שכל ניכוי שבוצע ב-7 השנים האחרונות בר-תביעה — בצירוף ריבית והצמדה מיום כל ניכוי.

הניכוי קטן — 100-200 שקל בחודש. שווה לטפל בזה?

לרוב כן. ניכוי קטן שחוזר מדי חודש מצטבר במהירות: 200 ש"ח בחודש הם 16,800 ש"ח על פני 7 שנים, עוד לפני ריבית והצמדה. בנוסף, ניכוי אסור בתלוש הוא לעיתים סימן להפרות נוספות באותם תלושים, ולכן מומלץ לבדוק את התלושים בשלמותם.